הקשבה וקשב בתהליך הליווי האישי והזוגי
כולם מדברים על הקשבה, אך האם מדברים על קשב?
האם ניתן ליצור הבחנה בין הקשבה לקשב?
בתקופה זו רבים מדברים על הקשבה, על אי שיפוטיות והכלה הן בחלק מיחסים בין אישיים ככלל, וודאי במסגרת של תהליך אישי ומשפחתי.
אולם מה קורה בפועל?
עד כמה אנו, המלווים אנשים במסגרת תהליך שיש בו שילוב בין התייחסות לעולם הרגשי, לתודעה, ולתהליך יישומי, אכן מוכנים לפנות את מקומנו ולאפשר לאדם הנמצא מולנו להביא את עולמו?
האם אנו פנויים לתת מקום לאדם אחר? האם אנו, המלווים, מוכנים לאפשר לאדם אחר להביא גם מעמדותיו ומתפיסת עולמו גם כאשר הן נוגדות את תפיסותינו?
המלווה בהקשר זה של קשב לדברים העולים מתוך דברי האדם שהגיע לתהליך הליווי, מתייחס לעצם מקור הדברים, כפי שהוא מזהה אותם ולכן שואל עליהם ומתעניין בהם.
כך למשל אדם בעל תפיסה פוליטית המנוגדת לעולמו של המלווה, אינו עוסק בתוכן הדברים, מאחר והתוכן מתאים לדיון במקום המתאים לעסוק בו.
המלווה מבקש למצוא את ההקשרים הרגשיים והתודעתיים של דבריו ולקשר אותם אל תוך התהליך.
דוגמא לכך, אדם המציג תוכן פוליטי או ביקורת חברתית, ניתן להתייחס אל מידת האכפתיות והמעורבות של האדם שלצדכם, לבחון איתו מה מניע ומה מפעיל אותו לעסוק בתחום אותו הוא מעלה במפגש? וכיצד מניע זה יכול לסייע לו גם בתחומים אחרים בהם אנחנו מתמקדים בתהליך זה?
המלווה נדרש לנצור את השקפותיו על מנת לאפשר לתהליך להתרחש, ולאפשר לאדם שלצדו להביא את כל ישותו.
המלווה, שבתהליך שומר את השקפת עולמו לעצמו, יכול להציג את השקפתו במקום אחר בו סוג הדיון מאפשר זאת. כדאי לתת שימת לב לדרך בה הדברים נאמרים. כדאי לזכור שיש לנו שליחות בעולם גם בצורה בה אנו מבטאים את השקפותינו. אם לא נפעל בדרך זו ניצור פיצול בין האדם שבחדר בו מתרחש התהליך לאדם שמחוץ לחדר בו מתקיים התהליך.
ניתן להניח כי למלווה מקיים סוג אחר של דיון במהלך דיון סוער בנושאים שקרובים לליבו.
קשב זו פעולה הדורש תשומת לב, והיא מתמשכת ואינהרנטית למי שבחרנו להיות – מלווים של אנשים, להיות לצידם. נכון שמחוץ למפגשים, איננו נדרשים להיות באותה רמת הקשב.
אך במידה ואנחנו הופכים להיות אנשים לא קשובים ואף אטומים – משהו בנו נפגם.
מאחר והתחום בו בחרנו לעסוק הוא מעבר למקצוע המיושם ב"משרד" ומחוץ לו אנחנו "חופשיים" להיות מי שאנחנו. אלא הוא נובע ברא וראשונה ממי שבחרנו להיות.
זו למעשה הזמנה לנו המלווים – לבחון את עצמנו שוב ושוב ולתקן פיצולים המתרחשים אצלנו, ולעבוד עם עצמנו כדי להעמיק את הקשב שלנו.
מדוע הקשב כה חשוב?
המרחב התהליכי אליו מגיע אדם, גבר או אישה או בני זוג, הוא מרחב של גילוי וחשיפה, מרחב של גדילה וצמיחה והוא מיועד להיות "חלל פנוי" – מקום שהם נמצאים במרכזו, ללא הפרעה, כולל מצדינו.
לכן ההתערבות שלנו בתהליך נדרשת להיות, ככל הניתן, נקייה מ"עצמנו" כמעורבים, אלא כמי שמאירים את הדרך ומאפשרים לאדם או לזוג לעורר את עצמם להתבוננות רגשית, תודעתית ולעשייה במציאות.
מסיבה זו, לעמדות חובקות עולם של המלווה גם במישורים התהליכיים, הטיפוליים, האימוניים ובתהליכי הליווי עלולות ליצור חסם עבור מי שבאים לתהליך.
תיאוריות מקצועיות יש להן חשובות, אך יש לבחון אותם כל העת במסגרת תהליך הליווי. המתרחש בפועל במסגרת המפגש משמעותי יותר מכל תיאוריה מקדימה.
הערכים הבסיסיים המגולמים בתהליך הליווי – מצידו של המלווה – קשורים למסגרת התהליך, כגון, אמפטיה, עין טובה, תקשורת מיטיבה, ואפשרות להכלה של עולמות פנימיים ויישומיים. וכן החזקת התהליך באופן גמיש ומותאם לצורך העולה.
התוכן עצמו עולה מתוך התכנים האישיים והמשפחתיים ש"המתהלכים"- אלו הנמצאים בתהליך – המביאים את ערכיהם, רצונותיהם, צרכיהם ויעדיהם אל המפגשים.
קשב נוסף שיש לשים לב אליו הקשור הן לתוכן והן להבדלים שיכולים להיות בין המלווה לאדם או לזוג בתהליך, אלו הם ההבדלים התרבותיים והבדלים באורח החיים.
יש לתת להבדלים אלו מקום בתהליך כאשר אלו תורמים לתהליך.
לרקע התרבותי ולאורח החיים יש חשיבות לתהליך עצמו, ולהתפתחות של האדם, להבנת עצמו ולפעולותיו. הקשר זה הוא חלק מרכזי מהרקע האישי והמשפחתי, כמו גם הסביבה בו אדם מצוי או הגיע ממנו ועשויה להיות לה השפעה על חייו כעת.
ולצד זאת, גם כאשר קיימים הבדלים תרבותיים או באורח החיים בין המלווה לאדם או לבני זוג עולים במהלך המפגשים קיימת חשיבות להתייחס לכך. ההכרה בשוני יחד עם הרצון הכן של המלווה להבין את מכלול ההקשרים בהם חי אדם או זוג עשויים לתרום להצלחת התהליך.
שכן מתוך הקשר שנבנה בין בני הזוג או האדם היחיד/ה לבין המלווה ניתן להצביע על מכנים משותפים לצד פערים שניתן לגשר עליהם, לחיות איתם, ולהכילם.
חלק מהם ידרשו גמישות ופתיחות, חלקם לא יהוו מכשול מכל סוג שהוא אלא יוסיפו עניין ולמידה במסגרת התהליך ואילו בהקשר מסוים אחר, לא יהיה להם קשר לתהליך כלל.
היעד הראשוני הוא במציאת המרחב המשותף למלווה ולאדם או לזוג, בו הם פועלים במשותף לאותה מטרה משותפת. התייחסויות אלו עשויות להעצים את הקשר בין הנוכחים בחדר ולתרום לתחושת השותפות בתהליך.
נקודת ראשונית בקשר שבין בני הזוג או האדם היחיד/ה היא לרקום מערכת היחסים בין המלווה לאדם או לבני זוג, וליצור תחושת שותפות בתהליך. בסיס זה יסודו בקשב מצד המלווה, ובמקביל לכך, בפתיחות מצד "המתהלכים", אלו הבוחרים בתהליך הליווי. יסודות אלו תורמות להתקדמות בתהליך.
יסודות אלו יוצרות את "האפשור" של חשיפה וגילוי, צמיחה וגדילה, וכן עשויות להעניק תחושת הרתמות לתהליך ולעשייה, ולתחושת שייכות וחיבור, ולכן לפתיחות לקראת השגת היעדים הרצויים, התגברות על מכשולים ואתגרים.
מה נמשך אחר מה: הלב או המעשה?
"אחרי המעשים נמשכים הלבבות" (ספר החינוך, מצווה ט"ז)
במקביל לאמירה הראשונה ניתן להציג אמירה הפוכה,
"אחרי הלבבות נמשכים המעשים"
מה המשמעות של שני המשפטים הללו?
כאשר לאדם יש יעד אליו הוא שואף להגיע או שבר שהוא מבקש לפתור,
שאלת יסוד היא האם במסגרת תהליך ליווי של אדם או בני זוג, המתחיל בתהליך היכרות ופריסת מפת חייו או וחייהם באופן ראשוני, יש להתחיל בהכוונה לפעולות מעשיות המקרבות את האדם ליעדים שהציב לעצמו,
או שמא להמשיך במפגשים המחברים בין העולם הפנימי, הרגשי והרוחני שלו למציאות החיים? תהליך שעיקרו בשיחה בערוץ הרגשי ובערוץ התודעתי.
הן כתפיסה והן מתוך ניסיון מקצועי, אין מענה אחד המתאים לכל אדם – ולכל זוג – ולכל תהליך.
פעם אלו המעשים שאחריהן הלב נמשך כתוצאה מרצף פעולות, תהליך התקדמות צעד אחר צעד, השגת יעדים. כתוצאה מכך, נוצרת תחושת סיפוק, משמעות ומיצוי.
באופן זה הפעולות המעשיות בתוך מציאות החיים מעניקות לאדם תחושות המחזקות את התפיסה העצמית שלו והוא משיג את יעדיו, ואף מתקרב יותר אל עצמו ואל סביבתו.
ואילו בפעמים אחרות יש להכשיר את הלב על מנת שהוא יוכל לכוון את עצמו למעשים הרצויים. על אדם – או בני זוג – לעבור תהליך עיבוד ובירור רגשי ותהליך בירור מחשבתי על מנת להשיג בהירות ולחזק את הכוחות הפנימיים לפני תהליך יישומי.
יש מקום להעלות את השאלות שיש לשאול את עצמנו כאשר אנו מלווים אדם אחר וכן בני זוג בתהליך:
האם יש בשלות לפעולות מעשיות בשלב נתון מסוים?
האם המעשים משרתים את האדם בשלב הנוכחי או עלולים לעכב אותו?
האם בשלב מסוים מתקדם בתוך התהליך, האם תהליך רגשי מעמיק את החיבור הפנימי או מוסיף למצב של הימנעות מפעולה?
לעתים פעולות המבוצעות עם חוסר בתחושת המסוגלות עלולות לגרום לפער נוסף המרחיק את האדם מיעדיו, ומעצמו.
לעתים אדם מנסה לפעול אך נחסם מתוכו מלהצליח לממש פעולה מסוימת. ויש לברר את המקום הזה. האם התנסות מאותו הסוג עשויה לקדם במשהו את האדם או להיות נדבך נוסף של תחושת אי הצלחה?
ואילו במקרה אחר, גם ניסיונות לעשייה שלא מצליחים עשויים לגרום לאדם תחושה של תנועה וויתור על הימנעות או תחושת תקיעות.
פעולות שיש עמהן התגברות חסמים המונעים פעולה, התמודדו עם מכשול חיצוני עמידה באתגר גם אם התוצאה אינה זו שקיווה לה יש בכך התקדמות. ובמסגרת תהליך הליווי יש מקום להתבונן בכך, בחלקים השונים של ההתנסות ואפשרויות לשיפור ולשינוי חזרה פנימה אל תחושות שעולות. לעתים יצופו ויעלו חוויות מהעבר המבקשות להיות מתוקנות.
המידע באיזו דרך לפעול קשורה לא רק לאבחון במהלך המפגשים אלא בשיחה שבין המלווה לאדם אותו הוא מלווה או לבני הזוג.
שיחה גלויה על דרכי הפעולה המתאימים, העלאת המחשבות והתחושות של האדם היחיד/ה או בני הזוג, לצד ההתרשמות של המלווה עצמו, עשויים להניב התבוננות מחודשת בכל שלב בתהליך.
לצד זאת כדאי לשים לב לכך, כי הפעולות המבוצעות כחלק מתכנית מסודרת, מבוססות גם על דרך מחשבה המחזקת את האדם בתהליך. ועל כן יש לברר את המחשבות, העמדות והתפיסות, המניעות את הפעולות ואת היעדים. המחשבות כמובן מלוות ברגשות.
תהליך הליווי יוצר התאמה בין היעדים שאדם או בני זוג מציבים לעצמם לבין האישיות, הערכים, התפיסות, הצרכים והרצונות שלהם.
יעדים משתנים בהתאם לאדם, כך גם התמודדות עם משבר אישי או משפחתי הינה בהתאם לאישיות ולכוחות שהאדם מביא עימו.
עלינו, המלווים, מוטלת הזכות והחובה, לסייע לאדם או לבני זוג ומשפחה שלצידם אנו נמצאים לזהות את נקודות החוזק והכאב, את ההקשרים השונים של חייו או חיי בני הזוג, בזמנים שונים – הווה, עבר ורצון לעתיד. איפה הוא או הם נמצאים כעת. ואלו דרכים יכולות לסייע ליצור התפתחות. יחד עם זאת, האבחון הזה נמצא באופן גלוי ומדובר עם האדם או בני הזוג.
השלבים השונים במסגרת התהליך נדרשים להיות מותאמים לצורך הגלוי העולה בכל מפגש. ולנוע בין קשב רגשי לבין קידום פעולות מעשיות.
ולבסוף, "דע, כי האדם נפעל כפי פעולותיו" (ספר החינוך, שם), המשפט המופיע כאן, מופיע לפני המשפט המובא בתחילת המאמר הזה.
כוונת הדברים היא כי הפעולות של האדם מגדירות את מי שהוא. ולכן פעולות מחזקות המכשירות את האדם להיות במיטבו יהפכו אותו לכזה.
במקור בעל ספר החינוך מתייחס לכך שהאדם אשר יפעל טוב, שוב ושוב, גם ללא כוונה – יהפוך לאדם טוב, וכן ההפך עם פעולות שאינן טובות.
כון הדבר לא רק בהקשר המוסרי העולה מהדברים הללו, אלא גם בהיבטים נוספים בחיי האדם היחיד/ה, חיים זוגיים והמשפחה, פעולות מקדמות, מועילות ומוסיפות לחיוניות, ולמלאות בתחושת החיים ולאיכותם – יעניקו את תחושת המיצוי.
ניתן להוסיף כי פעולות האדם אינן מנותקות מצורת המחשבה ומהרגשות שפועלים באדם. ולכן התהליך המרובד יוצר חיבורים מודעים בין כל אלו.
תהליך שינוי: תיאור מקרה – מיכאל ונועה.
"האם אנשים יכולים להשתנות"?
אחד מהיסודות הראשוניים לכל תהליך אישי וזוגי הוא המוכנות לחולל שינוי בחיים שלי-שלנו. מתלווה לכך הנחת היסוד, כי אדם יכול/ה לשנות בעצמו/ה החל משינוי בהרגשה, בתפיסה וכלה שינוי בהתנהלות המעשית, להגיע ליעדים ולהישגים שלא הגיע/ה אליהם עד כה.
בכל תהליך שאינו תהליך יישומי גרידא, אלא קשור לנפש האנושית, החל משינוי פנימי הרצוי לאדם, וכלה בשינוי מעשי בהרגלים ובפעולות בחיי היומיום, ובמציאות חיים אליה הוא או היא מבקשים להגיע – האמונה באפשרות להשתנות ולשנות הינה הכרחית.
תהליכי השינוי הפשוטים והמורכבים מתרחשים ברבדים שונים בנפש, בתודעה ובהיבטים שונים בחיי האדם ו או המשפחה.
- תיאור המקרה, תוך שינוי בשמות ובפרטי המשפחה ועל מנת לשמור על חיסיון. המשפחה נתנה לי את רשותה להציג את התהליך באופן בו הוא מוצג כאן.
מיכאל ונועה בני זוג ממרכז הארץ, להם ארבעה ילדים.
הם באו לתהליך ליווי עם יעדים ברורים.
רקע ויעדים:
מיכאל ונועה הגיעו אליי עם רצון לפעול לאיכות חיים טובה עבורם במספר תחומי חיים, החל בשינוי במקום העבודה – שניהם עבדו בעבודות שההכנסה בהם היתה ממוצעת, והם רצו להגדיל את ההכנסה.
הם הסתדרו בעבודותיהם, אך לא חשו סיפוק. לכל אחד מהם היה חלום שלא התגשם.
חלום הקשור לתשוקה עמוקה שהתירו כתחביב או כחלום רחוק (בת הזוג).
בנוסף לכך, הם חשו כי היחסים ביניהם היו לא מספקים, הן מבחינת זמן איכות זוגית, והן מבחינת התקשורת, שלדבריהם יכולה להיות טובה יותר.
מדי פעם הם לא מצליחים לפתור ביניהם אי הסכמות, והם מתרחקים זו מזה למשך זמן, מספר שעות. הם כן מדברים בנושאים של ניהול זמן ומשימות, אך ברקע נוכחים הנושאים והרגשות שלא הגיעו לידי פתרון וגם לא לידי שיחה פתוחה וכנה באופן שמאפשר להתייחס לכך באופן מיטיב.
כמו כן, היה להם יעד נוסף שנבע מרצון שהם הגדירו אותו כרצון עם ערך מרכזי, ללכידות משפחתית. ארבעת ילדיהם, בשלב זה צעירים, הגדולה בת 8 ויש בהם רצון ליצור משפחה שיש בה חיבורים בין ההורים לילדים, ובין הילדים לבין עצמם– "שיגדלו עם קשרים חזקים זה לזה".
שלבים בתהליך:
בשני המפגשים הראשונים בני הזוג סיפרו על עצמם ופרסו תמונת חיים בהווה. הם העמיקו מעט ברצונות וביעדים שהציבו לעצמם.
במפגש השלישי עלו מחלוקות בכל אותם תחומים בהם הם ביקשו ליצור שינוי. "משהו" שלא היה לגמרי ברור, עמד ביניהם.
בשלב מסוים במפגש עלו מעט הטונים. ובת הזוג אמרה: "הוא לא ישתנה, בני אדם לא משתנים".
בן הזוג התכנס בכורסא. ראשו היה מוטה כלפי מטה. חשתי אותו כסופג מכה מילולית. ואילו היא דיברה עם כאב רב.
ביקשתי מכל אחד מהם לשתף מה היא מרגישה ומה הוא מרגיש עכשיו. הם הסכימו להתייחס לכך, והם דיברו בפתיחות רבה.
הבעתי את ההבנה שלי לתחושות שעולות אצל כל אחד מהם.
הצעתי כי נתבונן במשפט הזה: "אנשים לא משתנים".
אמרתי להם: "באתם לכאן ואנחנו נפגשים בתהליך שיסודו הוא בבקשת השינוי ובתהליך בו אתם רוצים לפעול למען השגת יעדים אותם אתם בוחרים…אתם עושים זאת תוך כדי מוכנות לתהליך עומק ובו התבוננות בעולמכם, שלך ושלך, והעולם המשותף שלכם. כל אלו מעידים על אמונה בשינוי. אולם יתכן ויש כאן דבר מה נוסף שכדאי לברר?
אני מבקש להבין ביחד אתכם, מה יש במשפט הזה, באמירה הזו, המבטאת חוסר אמון ביכולת להשתנות?"
נועה דיברה בנחרצות: אני מאמינה בשינוי אבל יש אנשים כמו בן הזוג שלי, שהם לא יכולים או לא רוצים להשתנות.
בן הזוג, שוב התכנס בעצמו.
במסגרת התהליך התייחסנו לעבר של שניהם.
בפגישה הבאה ערכנו את העץ המשפחתי – ובו נשאלו שאלות על אמונה בשינוי.
בהקשר זה ניכר היה כי חלק מבני משפחתה של בת הזוג הביעו חוסר אמון ביכולת של בני אדם –באופן גורף – להשתנות. בהתאם לכך, הם לא האמינו כי הקרובים להם ביותר, יכולים לחולל שינוי רגשי או מעשי בחייהם. אם כי היה שיח רגשי ברמה מסוימת במשפחת המוצא, וגם במשפחה המורחבת. אך היו רגשות שלא ניתן היה להעמיק בהם, בעיקר כאשר דובר על עצב ופחד. רגשות "לא מותרים". כן דובר על שמחה ורגשות חיוביים.
"אנשים לא משתנים" – משפט שנועה שמעה מדי פעם בבית הוריה.
כשהעמקנו בכך, התברר לה כי יש רצונות ודאי חלומות שויתרה עליהם, בשל אמונת היסוד הזו.
לאחר זמן עלתה אצלה התובנה, כי במשך מספר דורות, לדבריה, לא ניתן לדעת מתי זה התחיל, אי שם בגלות, היה מסר שעבר כי על האדם נגזר לחיות באופן בו הוא גדל.
הגורל קובע את סוג החיים ואת היעדים אליו יוכל לשאוף. ודאי שלנשים היה קשה עוד יותר. נועה הוסיפה כי לא ניתן באמת להשיג יעדים שהם מעבר למוכר בסביבה הקרובה, המשפחה והחברה בה אדם נמצא קובעים את הגבולות של המציאות בה הוא או היא יחיו.
התייחסנו למרכיבים השונים של התפיסה הזו, הן בצורת המחשבה – תפיסות הנובעות מכך, והן ברגשות המתלוות לכך.
האם הנחת יסוד זו באמת נכונה? האם היא מכירה אנשים שכן הצליחו לפרוץ את המוכר בסביבה שלהם?
המשכנו לבחון, מה הם התנאים להגיע ליעדים המתאימים לרצון פנימי והאם ניתן לפרוץ דרך?
שאלות נוספות הועלו והתמונה החלה להתבהר.
בשיחה עם בן הזוג עלו דפוסים של התכנסות ושתיקה בכל פעם שחש מותקף. הוא מאמין כי ניתן להשתנות ולשנות את המציאות, אך מרגיש כי הוא לא יכול לדבר על כך באופן ישיר עם בת זוגו.
במקביל לכך, הוא הבין כי הוא רוצה לשנות את התגובה שלו על מנת ליצור אפשרות של שיחה שאינה ממשיכה מאבק אלא מציעה דרך של תקשורת פשוטה וישירה.
במידה ויש להמתין שהרוח תתמתן, ניתן להיפגש מחדש, לאוור את הרגשות שעלו ולדבר באופן ענייני בנושאים שאין עליהם הסכמה.
הם קיבלו כי לא תמיד יצליחו לפעול כך, ולא תמיד תהיינה הסכמות, אך שווה לנסות וליצור תקשורת בונה.
הם גם הסכימו ביניהם לקבוע מעת לעת שיחה לבירור משותף של אי הסכמות ומעקב אחר "דברים" שהסכימו עליהם ומקרבים אותם ליעד משותף. בררנו במפגש נוסף את הדרך לעשות זאת כחלק מתכנית מעשית.
התהליך נמשך כשנה שכן היעדים היו מספר יעדים שהיתה בכל אחד מהם הקשרים נוספים שביקשו להתברר. מורכבויות שונות פורקו ונבחנו הן במחשבה והן בעולם הרגשי. התהליך אפשר תקשורת זוגית שהלכה והתפתחה במהלך המפגשים.
משך התהליך והישגים מרכזיים:
במסגרת המפגשים בתהליך הליווי בני הזוג שמעו לראשונה את הרקע, נקודת המבט שלהם והחוויות זה של זו וההפך, בתקופת הילדות, ואת ההתבוננות שלהם כיום יחד עם התובנות שלהם מהגדילה במשפחות המוצא ובסביבה בה גדלו. וכך על ההשלכות של החוויות והתובנות של אלו עליהם בהווה.
במהלך הדרך הושגו היעדים בהדרגה. הם החלו בתהליכי הכשרה לטובת שינוי במקום העבודה.
כך גם, הם הגיעו להבנה שעל מנת להשיג את החזון המשפחתי שלהם, עליהם לעבוד על כך כל העת.
היתה להם הבנה "כללית" מסוג זה, אך כעת ה"רעיון" הופנם והם בחרו מספר פעילויות קבועות שיבוצעו ביחד במהלך השנה. ובכל תקופה לפי גיל הילדים ימצאו פעילויות מסוימות המותאמות לילדים ולהם והם יקבעו לכך זמן קבוע ואחרות בזמן גמיש.
המשוב
במשוב לקראת סיום התהליך, הם הביעו את הרגשתם, ואת המציאות בפועל, כי הם חשו כי הם מתפתחים מאד ומגלים על עצמם כיחידים, כזוג וכמשפחה רבדים נוספים שנחשפו להם במהלך התהליך.
בפועל הם הגיע ולתוצאות שלא שיערו שהם יכולים להגיע אליהם קודם לכן.
כך גם התהליך אפשר להם ליצור חיבור בין העולם הרגשי שלהם לדרך שעשו בפועל. הם פעלו מתוך תכנון מוקדם ובחנו את הבשלות הרגשית שלהם בכל שלב.
הם השיגו תוצאות מעט שונות מאלו שציפו להן בתחילת הדרך, מאחר והם הגיעו למסקנה כי חלקן היו למעשה מענה לציפיות שהם חשבו שהמשפחות שלהם והסביבה בה הם מעורים מצפה מהם.
כאשר הם "ניקו" את "רעשי הרקע" הם יכלו לבחור בעצמם מה שלהם ומה רצוי עבורם. הם דיברו על כך שהם חשים הקלה וסיפוק רב.
מעט מן המסקנות הכלליות לתהליך זה:
המלווה – זיהוי מרכיבים ראשוניים בדפוסי חשיבה או התנהגות עשויים להצביע על מקורות של חסמים מופנמים אצל אדם.
מול חסמים אלה יש לבדוק יחד איתה/ו את האפשרויות לשינוי הדפוס דרך התבוננות מחדש על אירועים מהעבר ודרך זוויות מבט נוספות שניתן דרכן להבין "משפט", אירוע או את הדפסו עצמו החוזר על עצמו שוב ושוב.
אל אלו מלווים רגשות שעשויים להתחדש בעקבות התבוננות אחרת. החלפה של דרך החשיבה עשויה לשנות גם את ההבנה של מצבים.
הרקע האישי והמשפחתי עשוי להעמיק היכרות עם התכנים המלווים את האדם לאורך חייו.
בני הזוג עשויים למצוא פתרונות המתאימים להם לקשיים שהם חווים, כאשר הם חווים אמון באדם המלווה אותם ובמרחב המשותף שנוצר עבורם.
מעט מן המסקנות לתהליך עם בני הזוג:
מיכאל ונועה הגיעו עם רצון להשיג יעדים שהציבו לעצמם יחד עם זאת הם נושאו איתם דפוסים בחשיבה ובהתנהגות שהקשו עליהם להפוך אותם ליעדים ישימים.
הם באו עם רצון להתמקד בפעולות ולהשגת תוצאות, אך גילו במהלך הדרך כי הקדשת המפגשים שהתמקדו בעולם הרגשי, בהיכרות מעמיקה עם העולם הפנימי שלהם ועם תחנות חיים גרמו להם לחשוף ולגלות "מרחבים" שלא התוודעו אליהם מחוץ לתהליך.
הם הביעו סיפוק מהתהליך הרגשי שעברו, והוא העניק להם תחושת חיבור לעצמם וזו לזה. הן חוו את הקשר המשפחתי ולא רק הבינו אותו. כעת התוצאות היו קשורות אליהם ממש.
התקשורת עברה שינוי לאחר שכל אחד מבני הזוג הבין את החסם המרכזי המעכב את האפשרות לתקשורת יעילה ומיטיבה. תקשורת זו אפשרה גם להשיג יעדים נוספים. הם הסכימו לפנות קשב, זמן ולפעול זה עבור זו למימוש אישי, וגילו את המשותף להם ביעדים המשפחתיים.
ההבנה של הרקע המשפחתי פתח בפניהם תובנות חדשות על המקום בו הם נמצאים כיום, והם מצאו דרכים ליטול מעמדות יסוד המקדמות אותם ולוותר על עמדות שמכשילות אותם, ולהפסיק דפוסים מכשילים העוברים בירושה ולהיות מודעים להעביר מסרים חיוביים ומעצימים.
